התנגדות חשמלית היא גודל פיזיקלי המשמש לתיאור יכולתו של חומר להתנגד לזרימת זרם חשמלי. ככל שההתנגדות גבוהה יותר, החומר מוליך פחות, מה שהופך אותו למתאים יותר לשימוש כחומר מבודד. לעומת זאת, התנגדות נמוכה יותר מצביעה על כך שהחומר מוליך חשמל ביתר קלות, מה שהופך אותו למתאים לשימוש כחומר מוליך. זהו פרמטר חיוני בקביעת ההתנגדות של חומר ביחס ליחידת אורכו ושטח החתך שלו. התנגדות מסומנת בדרך כלל בסמל **ρ (rho)** ונמדדת ב-**אוהם-מטרים (Ω·m)**.
התנגדות היא מאפיין בסיסי של חומרים. אם מופעל מתח על חומר הומוגני עם חתך רוחב אחיד והזרם נמדד, ניתן לקבוע את ערך ההתנגדות באמצעות הנוסחה \(R=\frac{V}{I}\). אם שטח החתך (רוחב × עומק) ואורך המדגם ידועים, ניתן לחשב את ההתנגדות של החומר מתוצאות בדיקת ההתנגדות, כפי שמודגם בתרשים הבא.
בדרך כלל יש צורך למדוד את התנגדות היריעות של כל השכבות המוטבעות ושכבות החיבור המתכתי. התנגדות מתבטאת לרוב ב"אוהם לריבוע", כלומר ריבוע של חומר הומוגני תהיה בעלת אותה התנגדות ללא קשר לגודלו.
ההתנגדות מושפעת מגורמים כמו הרכב, טמפרטורה וזיהומים הנמצאים בחומר. חומרים בעלי התנגדות גבוהה, כגון מבודדים, מציעים התנגדות משמעותית לזרימת הזרם, בעוד חומרים בעלי התנגדות נמוכה, כגון מתכות, מציעים התנגדות מינימלית לזרימת זרם. ההתנגדות של חומרים חשובה בתחומים שונים של מדע והנדסה, כולל אלקטרוניקה, מדעי החומרים והנדסת חשמל. באלקטרוניקה, התנגדות משחקת תפקיד מפתח בקביעת הביצועים של מכשירים אלקטרוניים כגון נגדים, קבלים ומוליכים למחצה. במדעי החומרים והנדסת חשמל, התנגדות משמשת לאפיון ולהערכת התכונות החשמליות של חומרים שונים, כולל מתכות, מבודדים ומוליכים למחצה.
